מקור משנה כריתות ג׳:ז׳
7 אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, שָׁאַלְתִּי אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְאֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בָּאִטְלִיס שֶׁל אֶמָּאוֹם, שֶׁהָלְכוּ לִקַּח בְּהֵמָה לְמִשְׁתֵּה בְנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ וְעַל אֲחוֹת אָבִיו וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ בְּהֶעְלֵם אֶחָד מַהוּ, חַיָּב אַחַת עַל כֻּלָּן, אוֹ אַחַת עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת, וְאָמְרוּ לִי, לֹא שָׁמָעְנוּ. אֲבָל שָׁמַעְנוּ, הַבָּא עַל חָמֵשׁ נָשָׁיו נִדּוֹת בְּהֶעְלֵם אֶחָד, שֶׁהוּא חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. וְרוֹאִין אָנוּ שֶׁהַדְּבָרִים קַל וָחֹמֶר:
פירוש משנת ארץ ישראל על משנה כריתות ג׳:ז׳
7 לפי כתב-יד קופמן
8 אמר רבי עקיבה שאלתי את רבן גמליאל ואת רבי יהושע באטלס שלאמאוס שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו – בדפוס וילנא נוסף "של רבן גמליאל". רבי עקיבא, תלמיד חבר של חכמי דור יבנה, מלווה שניים מרבותיו לאירוע פרטי, קניית פרה בשוק הגדול של אמאוס. זו תמונה כפרית מוכרת. הכפרי האמיד הולך לשוק הגדול לקנות פרה לכבוד משתה החתונה של בנו, שכן ביבנה, שהייתה עיירה קטנה יותר, הפרה יקרה יותר. האטלס הוא יום שוק גדול הפטור ממס, ועסקנו בכך בהרחבה. הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו בהעלם אחד מה הוא – בניסוח של משנה ב אלו שלושה לאווים שונים בהעלם אחד. ההלכה במשנה ב הייתה כללית יותר, וכאן אנו שומעים כיצד מתעצבת הלכה זו. חייב אחת על כולן או אחת על כל אחת ואחת – זו השאלה של משנה ב. אמרו לי לא שמענו אבל שמענו הבא על חמש נשיו נידות בהעלם אחד – בכתב היד אין המשך ואיננו יודעים מה אמרו. מכאן עד אמצע משנה ב בפרק ה חסר בכתב יד קופמן, והשלמנו לפי כתב יד פרמא מפ. שהוא חייב על כל אחת ואחת – שני המורים הגדולים בדור אושא אינם מכירים את הכלל של משנה ב. הם אינם בטוחים שאכן בכל מקרה כמה לאווים בהעלם אחד מחייבים חטאת נפרדת, אבל הם מכירים תקדים של הבא על חמש נידות, שזה ממש אותו מעשה וחייב חטאות נפרדות, קל וחומר בעברות שהן לאווים שונים. בלשונה של משנה ב, הבא על חמש נידות עובר על חמישה מעשים "ממין" הלכתי אחד, ואילו השאלה של רבי עקיבא היא על חמישה לאווים ממינים דומים, אך שונים.
9 ורואין אנו שהדברים קול וחומר – רבן גמליאל ורבי יהושע אינם מכירים את הכלל אלא להפך, הם יוצרים אותו מתוך היסוס ולימוד מהתקדים. על תופעה זו עמדנו במבוא הכללי לפירוש המשניות. בתחילה נקבע תקדים בודד חמש נשים נידות, מתקדים זה נקבעת הלכה למקרה דומה, ובשלב שלישי נקבע כלל מקיף. במקרה זה ממשנת שבת פ"ז מ"א שמענו שהיה גם שלב קודם או אחר שבו המונח "העלם אחד" עדיין לא נקבע. במקרה זה הכלל נוצר בדור יבנה, כנראה על ידי רבי עקיבא לפי משנת שבת פ"ז, והוא עיבוד והכללה של תשובת רבותיו.
10 בתוספתא יש מחלוקות משנֶה מדור אחד מאוחר יותר: "האוכל חמש חתיכות מזבח אחד, בחמשה תמחיין, בהעלם אחד, אין מביא אלא חטאת אחד, ועל ספיקן אין מביא אלא אשם תלוי אחד. בחמשה העלמות מביא חמש חטאות, ועל ספיקן מביא חמשה אשמות תלויין. רבי יוסי ברבי יהודה אומר ורבי אליעזר ברבי שמעון אומר, אפילו אכל חמש חתיכות מחמשה זבחים בהעלם אחד, אין מביא אלא חטאת אחת, ועל ספיקן אין מביא אלא אשם תלוי אחד. זה הכלל כל המביא על הודעו חטאת, מביא על לא הודעו אשם תלוי, וכל שאין מביא על הודעו חטאת, אין מביא על לא הודעו אשם. אבל אם אכל חמש חתיכות מזבח אחד לפני זריקת דמים, אפילו בהעלם אחד, מביא חתיכה על כל אחת ואחת" פ"ד ה"א, עמ' 566-565. התנאים מוסיפים שזבחים שונים הם כזבח אחד, בניגוד לבעילת נשים שונות. אבל בסוף יש הסתייגות מה שלפני זריקת דמים מביא רק קרבן אחד, שכן החתיכות טרם התקדשו קדושה מלאה. לדוגמה זו נחזור במשנה ט.
11 מאמצע המשנה נקטע כתב יד קופמן. כתב היד נקטע לאחר המילים "הבא על חמש נשיו בעלם אחד", ומתחחל בשנית בפרק ה משנה ג' במילים "נדבה והאשם תלוי". אנו השלמנו לפי כתב יד פרמא.